מחשבות, השראות ועבודות

עיר-רשת. חלק א'

נוצר ע"י קרן אבני ב 6:50 קטגוריות: פוסטים | 7 תגובות

התואר שקיבלתי מהטכניון הוא ב'אדריכלות ותכנון ערים'. חייבת להתוודות שמעולם לא תכננתי עיר.

מדי פעם אני מנהלת ביני לבין עצמי דיון על גבולות המקצוע והשפעתו. האם לתכנן בית טוב למשפחה שווה בהשפעתו לתכנון תשתיות בקנה מידה גדול?

בתחרות הסמויה בין חשוב ובעל תרומה לבין המשיכה הטבעית שלי לעיצוב, ידו של האחרון על העליונה. תמיד נמשכתי לאובייקטים (גם בניין בעל עשרות אלפי מטרים מרובעים הוא אובייקט). לרב אני חותמת את הדיון בכך שגם לתכנון בניין/בית טוב, שמייצר מארג קשרים חברתיים וערכיים למשתמשיו, יש השפעה.

ובכל זאת מדי פעם הראש מפליג בהגיגים ומחשבות רחבות קנה מידה. מזה זמן מה אני תוהה לגבי ההשלכות המרחביות של עידן המידע או חברת הרשת בה אנחנו נמצאים. לשינויים טכנולוגיים השלכות חברתיות, כלכליות ופוליטיות מרחיקות לכת ומכאן בהכרח גם מרחביות.

אחורה בזמן. משהו כמו מאתיים חמישים שנה. המהפכה התעשייתית שינתה את המרחב באופן חסר תקדים. מרכזי הערים נתפסו בתעשייה כבדה ומזהמת, ערים לוויניות חדשות הוקמו בסמוך למרכזי תעשייה אלו והכילו מגורים בתנאים קשים. באופן כללי חל מעבר מאסיבי מן הכפר אל העיר והמרחב כבר לא נראה אותו הדבר.

כעת אנחנו בעיצומה (?) של מהפכת המידע ומרתק לחשוב כיצד מהפכה זו משפיעה על התארגנות המרחב.

המושג 'חברת רשת' מתייחס לשינויים החברתיים, הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים שנגרמו כתוצאה מהתפשטות הרשת, המידע הדיגיטלי וטכנולוגיות תקשורת. (המושג הוטבע באקדמיה בשנת 1980).

עידן המידע או העידן הדיגיטלי קיצר (כמעט ביטל) את מימד המרחק הפיסי. מעניין שהמונח 'כפר גלובלי' הוטבע כבר ב-1959 הרבה לפני המצאת האינטרנט. חוקר התקשורת מרשל מקלוהן טבע את הביטוי כדי להגדיר את האופן בו משפיעה תקשורת ההמונים על תחומי עניינם ועל אופן התייחסותם של בני-אדם זה לזה בהופכה אנשים רחוקים ומנותקים זה מזה ברחבי העולם שותפים בתחומי העניין בזכות כלי תקשורת ההמונים המעבירים בו זמנית חדשות ובידור לציבור רחב ברחבי העולם. לטענת מקלוהן, מצמצום המרחקים שיצרה העברת המידע באמצעות תקשורת ההמונים נגזר צמצומו של כדור הארץ עד כדי כפר גלובלי, בו יש מספר מוגבל של מוקדי עניין, וכל בני הכפר שותפים לעיסוק בהם ולהתמקדות בהם.

באופן כללי ניתן לדבר על שתי מגמות מרחביות בולטות: חיזוק הפרבור (urban sprawl) ובניית ערי עולם.

urban sprawl – 'זחילה עירונית' הוא מושג באורבניזם המתאר התפשטות ערים לעבר שטחים פתוחים לצורך קיום מגורים בעלי צפיפות נמוכה. בז'ארגון המקצועי ההתייחסות אליו היא שלילית בעיקרה. מבלי להיכנס לעומק הדברים מגורים בעיר הם 'ירוקים' לעין שיעור ממגורים צמודי קרקע (סמוכים לירוק). התשתיות הנדרשות לספק צרכיהם של מעט אנשים במקומות מרוחקים, הדלק הנצרך ביוממות מהבית-לעבודה-להסעות הילדים וכו'. (דמיינו את הפקקים בכניסה לתל אביב בכל בוקר. (הדלק, זיהום האוויר. אבוי).

סוגי תעסוקה ופרנסה חדשים בעידן המידע מעודדים את תופעת הפירבור: היות ולרשת אין מגבלות של זמן ומקום היא מאפשרת עבודה מהבית.

בשנים האחרונות ראינו כניסה מאסיבית של נשים לאינטרנט, תוך שהן עושות שימוש נרחב בכל הכלים, והופכות לרוב בולט בכל הערוצים המשמעותיים ברשת כמו פייסבוק (72%) או גרופון (80%) ובפלטפורמות הסחר האלקטרוני (60% מהקניות ברשת מתבצעות על ידי נשים).

אימי עירן מרחיבה בנושא בפוסט מרתק. "לא מעט כלכלנים וגופי מחקר מובילים בעולם (מקינזי, קרדיט סוויס, פיינשל טיימס, קאטליסט ועוד) מאוחדים כיום בדיעה ש"הכלכלה הנשית" ה Womenomics כפי שהגדיר זאת הניוזוויק כבר ב 1998, הינה השוק המתפתח ביותר בעולם כיום ובעל פוטנציאל הצמיחה הגדול ביותר".

תפיסות ניהוליות שהתקבעו לאורך עשרות שנים, לפיהן עבודה מתבצעת מאתר עבודה מרכזי אחד אליו מגיעים העובדים מדי יום לשעות עבודה קבועות, השתנו לבלי הכר. האפשרות לבצע מטלות ללא מגבלות זמן ומרחק מאפשרות כיום לארגונים לקחת חלק אינטגרלי בשווקים גלובליים, ולהגיב למציאות עסקית דינמית באופן מדויק גם ממרחק של אלפי קילומטרים ממוקד ההתרחשות.

פיתוחם המהיר של מוצרי טכנולוגיה ניידים לצד התפתחות מקצועות הידע, תרמו להיפוך מגמות בתעשייה; אם תחילת העידן התעשייתי אופיין במגמות מרכוז (Centralizing) של מקום העבודה, הרי שבשני העשורים האחרונים אנו עדים למהפכה הפוכה של ביזור (Decentralizing) מקום העבודה. למעשה, כל עובד ידע אשר נושא עמו טלפון ומחשב נייד הופך היום לשלוחה ניידת או סניף של מקום העבודה. מקום העבודה עצמו הפך להיות רכיב משני בחשיבותו לביצוע העבודה בפועל; האמרה כי אנו "עובדים בהליכה" החליפה את האמירה השגורה כי אנו "הולכים לעבודה". פחות ופחות עובדים מוכרחים כיום לבוא באופן קבוע ושגרתי למקום העבודה על מנת לבצע עבודתם באמצעות אמצעי ייצור הזמינים להם רק במקום העבודה, ומקומות עבודה רבים מאפשרים גמישות זו.

עבודה מרחוק התגלתה במלוא יעילותה בארצות הברית לאחר שאומצו התיקונים לחוק אויר נקי (Clean Air Act) בשנת 1996. הצפייה הייתה להפחית את כמות דו-תחמוצת הפחמן וה- Ground Level Ozone בכ- 25%. עבודה מרחוק היוותה אחד הפתרונות המוצעים לצמצום הלחץ בכבישים כתוצאה משימוש של נוסע יחיד למכונית, אשר יוצר זיהום אויר וצריכה מוגברת של דלק. מחקר שנערך על ידי קייט ליסטר ותום הרניש בשנת 2008 מראה כי שלושים ושלושה מיליון אמריקאים יכולים על פי סיווגם המקצועי לעבוד מהבית. לטענת המחקר, אם אכן הם יעשו כך, יוכל הממשל האמריקאי להפחית באופן משמעותי את התלות בספקי נפט חיצוניים. נמצא כי עבודה מהבית עשויה להפחית את יבוא הנפט מהמפרץ הפרסי בכ- 24-48%, צמצום גזי החממה בכ- 67 מיליון טון ולחסוך 7.5 מיליארד גלוני דלק מדי שנה. עובדים חדשים אלו מהבית יוכלו להימנע במשותף מ 154 מיליארד מיילים של נהיגה ולחסוך 25 מיליארד דולר על רכישות דלק. יתרה מכך, המחקר מוכיח כי חסכון זמן הנסיעה עבור אותם עובדים בשל העבודה מהבית, יפנה להם 5 שבועות עבודה של זמן חופשי מדי שנה. (ויקיפדיה).

אני כותבת את הדברים האלה ולנגד עיני עומד גיסי היקר, שגר בפרבר בשרון, שבוע אחד הוא עובד מהגינה שלו בנייד (הולך במעגלים הוא תיאור יותר מדויק), לוקח ומחזיר את הילדים מבית הספר ובשבוע אחרי מקיים פגישות עבודה באירופה. למשרד המסורתי במקום העבודה אין משמעות. (לאחרונה הוא פינה את המשרד שלו מהרצליה. באמת חבל על השטח).

וכאן היתה אמורה להיכנס תמונה מחופשת הפסח, עת הגענו לבריכת המשושים אחרי ירידה של כחצי שעה, הילדים דרוכים ומוכנים לקפוץ למים והוא "מדבר עם העצים". באירופה זה יום עבודה רגיל…

כלומר, גם תופעת הפרבור והיוממות משנה את פניה. הפרבר בשרון הוא לויין לערים האירופאיות בהן מתקיימות הפגישות ולא לתל אביב. היוממות כבר אינה על בסיס יומי אלא שבועי והיא מתקיימת בקו ישראל-אירופה.

באותה העת חברת הרשת והכלכלה הגלובלית הולידו יצור אורבאני חדש: עיר העולם. החברות הבינלאומיות מפזרות אמנם פעילות ברחבי העולם, אבל מרכזות את הניהול והשליטה המרכזית באותן ערים.

ועל כך בחלק הבא…

א-פארי!

נוצר ע"י קרן אבני ב 7:29 קטגוריות: פוסטים | 7 תגובות

הפוסט הזה שוכב לו כבר חודש במגירה כי לא היתה לו פואנטה. בסוף החלטתי שלא תמיד חייבים פאנץ'. אז הנה פאריז שלי בהרבה תמונות ומעט הגיגים.

בקיץ האחרון עברנו קרוב לאחותי-אהובתי ואחד הצ'ופרים הוא הליכות משותפות בשדות התותים (זה אמנם קרה רק פעם אחת אבל הי!, אנחנו ממש בעניין…). בפעם הזו היא זרקה לי שהיא מתכוונת לנסוע עוד חודשיים לתערוכת עיצוב בגרמניה. "רק שישי-שבת". "מצטרפת?" שאלה בתמימות. מאחר וזה נראה לי רחוק וקצר אמרתי שאשקול. מפה לשם וההיא וההוא זה נהייה עוד שבועיים לשלושה לילות לפאריס! התהפכה לי הבטן קשות (אף פעם לא נפרדתי מהבנות לשלושה לילות. למעשה מהקטנה לא נפרדתי ליותר מכמה שעות…)

היה כתוב שקר ושעלול לרדת שלג אז התכוננתי. השאלתי בגדים חמים, כפפות, כובע וכל הבלאגן. ועדיין קשה לתאר את מידת ההפתעה כשנחתנו וראינו את כל הלבן הזה! מדהים!! לשלג יש כח עצום, הוא מצליח לאחד את כל הרעש הסביבתי לכדי שקט ויזואלי מהמם.

התירוץ הרשמי לנסיעה היה תערוכת Maison&object. (בית ואובייקט). התערוכה מתקיימת בפאריז פעמיים בשנה, בספטמבר ובינואר. היא מיועדת בעיקר לקניינים אבל פתוחה לקהל הרחב ומושכת גם קהל גדול של אדריכלים ומעצבים. מדובר על תשעה אולמות של אינסוף מ"ר. קשה לתאר את הגודל של הדבר. קילומטרים על קילומטרים של עיצוב.

התחושה בסוף היומיים האלה נעה בין בחילה (מעיצוב ומצריכה) לבין השראה ואנרגיה מחודשת.

אנחנו התרכזנו באולם מספר 6 (אולם האקססוריז), אבל זיפזפנו גם לשאר האולמות. הסקירה שלי משקפת את תחושת השפע, הבלבול וה-overwhelming (איך מתרגמים?). אורית הצליחה לעשות מעט סדר בבלאגן וכתבה פוסט על חמשת הטרנדים הלוהטים בתערוכה.

בילינו יומיים בתערוכה (או שמא אומר, עבדנו בפרך…ראו את הבעת הפנים של אורית…)

וכך נשאר לנו יום אחד מלא לעיר האורות. לא היו לנו תכניות מוגדרות. לא הגענו נעולות על שום דבר שאנחנו 'פשוט חייבות' לעשות ולכן זרמנו לנו במטרו ממקום למקום. (כאמור, אפס מעלות בחוץ). עוד קצת עיצוב (החנות המדוברת 'מרסי'), פייר הרמן אחד, קצת צפייה בהחלקרח ב'הוטל דה וויל', שיטוט במארה, ארוחת ערב טובה, יין טוב ובעיקר חברה טובה ויקרה!

כמובן שכולם הסתדרו נהדר בלעדי (הקטנה לא ספרה אותי…) כך שאפשר בהחלט להתחיל לחשוב על החופשה הבאה!

שיהיה סופשבוע נעים מלא שיק פריזאי,
קרן

Girl power

נוצר ע"י קרן אבני ב 13:55 קטגוריות: פוסטים | 11 תגובות

הפוסט הזה נכתב כחלק מ'פסטיבלוג פורים' של קבוצת באבלז- חבורת בלוגריות מוכשרות מתחומי עיצוב שונים.גם הפעם ניסיתי להתחקות אחר המהות של החג, על מה בעצם כל המהומה? התחפושות, אוזני ההמן, משלוחי המנות, האלכוהול?
אז קבלו את החג במשפט: העם היהודי ניצל מרצח עם בזכות תושיה ושכל ישר של אישה אחת.

עבודת פסיפס. 'אסתר'. ליליאן ברוקה. 2006

אדריכל טוב נדרש למיומניות רבות (איש האשכולות של הרנסנס), אבל מבחינתי במקום הראשון עומד הדבר החמקמק הזה שנקרא: common sense או בעברית 'שכל ישר'. מבלי להיכנס יותר מדי לקלישאות ג'נדר, בעיני 'שכל ישר' היא תכונה נשית קלאסית. זיהוי בעיה וחתירה מהירה לפתרון באופן הפשוט (אך לא הפשטני) ביותר.

בהקשר אדריכלי: זיהוי בעיה מרחבית, ניתוח תרחישים של התנהגויות אנושיות אפשריות והצעה לפתרון.

אני לא מאמינה באדריכלות נשית או גברית. אדריכל טוב הוא אדריכל טוב. (האסקולה של קווים רכים ומעוגלים שווה אדריכלות נשית פסחה עלי..).

ובכל זאת אנצל את החג הזה שמקדש עוצמה נשית כדי להציג כמה אדריכליות חשובות, מעניינות ו/או שאהובות עלי במיוחד.

הראשונה (לא כרונולוגית) היא Kazuyo Sejima. סג'ימה היא אדריכלית יפנית מוכשרת כשד. היא שותפה במשרד Sanna. משרד זה זכה בשנת 2010 בפרס פריצקר (הנחשב) לאדריכלות. משרד Sanna חתום על פרויקטים כמו: 21st century museum of contemporary art ביפן, בניין פראדה באיטליה, בניין של דיור ביפן, Cerpentine gallery pavilion בלונדון, בתים פרטיים ועוד ועוד.

בעיני האדריכלות שלה מצליחה לייצר משהו שמיימי, כמעט רוחני. הדיוק שלה יוצא דופן.

חוזרים מאה שנים לאחור לאדריכלית ומעצבת רהיטים בשם Eileen gray. איילין נולדה באירלנד בשנת 1878 והיתה חלק מה'סצינה' של התנועה המודרנית. היא עבדה בצמוד ללה קורבוזיה ופיגורות נוספות מהתקופה. היא בנתה מעט בתים בחייה, אך הרהיטים שהיא עיצבה הם נכסי צאן ברזל בהיסטוריה של העיצוב המודרני. ובכלל נדמה לנו כאילו הם היו פה מאז ומעולם.

וגם לה מותר קצת להשתולל…

בחזרה למאה העשרים והפעם אדריכלית ומעצבת פנים ישראלית, כלת פרס ישראל לאדריכלות (על תכנון מוזיאון ישראל ביחד עם אדר' אל מנספלד), דורה גד.
דורה גד נולדה ב-1912 ברומניה ולמדה אדריכלות והנדסה בווינה. ב-1936 עלתה לארץ עם בעלה הראשון, האדריכל יחזקאל גולדברג-גד, ובמשך כ-20 שנה עבדה עמו במשרדם המשותף בתל אביב. לאחר מותו היא נישאה לאלוף במיל' אפרים בן-ארצי, לימים יו"ר חברת אל על ומקורות. נישואיה אלו הובילו להכרותה עם הנהגת המדינה. גד החלה לקבל לידיה עבודות אדריכלות ועיצוב של בניינים ממלכתיים ולאומיים. בין עבודותיה: עיצוב הפנים של בניין הכנסת ומוזיאון ישראל בירושלים, עיצוב הפנים של המלונות הגדולים הראשונים (מלון השרון בהרצליה והילטון בתל אביב), הספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית בגבעת רם, מטוסי אל על ועוד.

במקרה (או שלא במקרה) במסגרת 'פסטיבל אישה 2013' יתקיים בחודש הבא סמינר בשם 'אדריכליות יוצרות מרחב ציבורי לכל'.

אז בהמשך ל-girl power, אתם מוזמנים לדף שלנו בפייסבוק שהוא כולו על טהרת נשים מוכשרות בעלות שכל ישר…
בכל יום עד לפרוס החג יפורסמו שלושה פוסטים מגניבים, מועילים, יפים ומשמחים!

שיהיה חג שמח!
קרן

אבולוציה של מטבח – חלק ב'

נוצר ע"י קרן אבני ב 11:39 קטגוריות: פוסטים | 6 תגובות

כשמתכננים מטבח נדמה כאילו הבחירה היחידה העומדת בפנינו היא האם המבצע יהיה חברת מטבחים או נגר. אין לנו ספק שהמטבח יכיל: "שיש" (כלומר משטח עבודה), ארונות אחסון, כיור, תנור, מיקרו (ואם להיות יותר מדוייקים באופנה אז כנראה שיהיה צד אחד של ארונות גבוהים ובו המקרר, התנור והמיקרו, חלק נמוך עם 3 מגירות (שתיים גבוהות ואחת נמוכה) ובמרכז יהיה אי). אנחנו לא באמת שואלים את עצמנו מה בדיוק אנחנו צריכים ואיך בכלל הגענו עד הלום? אז הנה חלק ב' באבולוציה של חלל המטבח. (לחלק א')

כמו תמיד ארועים היסטוריים מתרחשים במקביל. ב-1892 'בונה ארונות' גרמני בשם Friedemir Poggenpohl פתח סדנת עבודה והתרכז בתחום ארונות המטבח. הוא ייצר רהיטים מעץ בגימור חדשני של לכה לבנה. נאמר עליו שאין הוא רק בונה ארונות, ייחסו לו חדשנות בתחום האחסון ('storage innovation').

נדמה ש Poggenpohl התרכז יותר בפתרונות אחסון מאשר ב'מכונת הכנת המזון'.

ב-1923 ייצר פוגנפול דגם שנקרא The Ideal, ארון גדול עצמאי (free standing). הארון קיבל חסות מחברת Wasmuth-Endicott Indiana, (מה שנודע היום כ- Hoosier cabinets). בחסות חברה זו שמה של יחידת הארונות הוסב ל-'Kitchen Maid'.

כמובן שהארונות הללו נחשבים היום לוינטג' ויש להם שוק אספנים נלהב..

בין הכתיבה והשיגור של הפוסט הייתי בפאריז (תערוכת העיצוב – על כך בפוסט נפרד…), הגעתי לחנות העיצוב (הכה טרנדית, merci) ולפתע נתקלתי ב-hoosier היפיפה הזה..

Poggenpohl עצמו נפטר כשנה לאחר פרסום ה-'ideal' ב-1923, אך החברה שלו המשיכה לחדש ולהשפיע על עיצוב המטבח כפי שאנו מכירים אותו היום.

ב-1928, שנה לפני שהאדריכלית האוסטרית Margarete Schütte-Lihotzkyתכננה את 'מטבח פרנקפורט' החברה של Poggenpohl הציגה דגם מטבח בשם 'Reformed kitchen'. זה עדיין לא מטבח שלם כמו 'מטבח פרנקפורט' של Lihotzky's, אבל המודולים המתחברים של הארונות, גמר הלכה הלבן והאסתטיקה המודרניסטית היו בגדר ראיית הנולד.

כעבור שנתיים מפעל Poggenpohl ליטש את גמר הלכה הלבן והגיע לחומר מעודן שנקרא "Zehner-Schleiflack" (בתרגום מילולי: עשר לכות). המשטח היה עשוי כעת חומר משובח שלא היה כדוגמתו. בשנת 1930 Poggenpohl יצרו את משטחי המטבח האיכותיים בעולם. לפני כן משטחי המטבח היו עשויים עץ שהזדקן וצבר כתמים במשך הזמן.

החדשנות של Poggenpohl בתקופה הזו היתה בכך שהם הציבו את המטבח כחלל של ניקיון, יותר כבית חולים מאשר כבית מלאכה כפי שהיה מקובל עד אז.

השנה היא 1930, השפל הכלכלי הגדול בארה"ב, המצב הגיאופוליטי והסכסוך שהעולם היה שרוי בו בעשור וחצי הבאים הביאו לכך שחברות אמריקאיות לא היו כל כך מעוניינות ברכישת רישיונות לעיצובי מטבח גרמניים. כעת אנחנו נכנסים לתקופת החשכה של עיצוב מטבחים. תחילה עוני ואח"כ מלחמה..

בשנת 1950, כשהמלחמה כבר מאחור, דברים החלו לחזור למסלול. גרמניה קיימה את היריד השנתי השני שלה Mobelmesse, תערוכת ריהוט בקלן. (תערוכה שמתקיימת עד היום). בתערוכה זו, כמעט 60 שנה לאחר ש-Poggenpohl ייסד את חנות הארונות שלו, החברה שלו הציגה את ה-form 1000.

היתה זו יחידת המטבח הראשונה שנוצרה באופן תעשייתי במפעל. המשטח העליון ידע להסתובב ב-90 מעלות לצורך ליווי הקיר ובכך סיפק הרבה מקומות אחסון ושילוב נקי של הכיור. (היום זה נשמע לנו טריוויאלי לגמרי, אך היה בהחלט חדשני לתקופה).

אגב, הדירוג הקל שיש בעומק של הארונות העליונים נובע מהצורך בגישה נוחה לעליוניים ביותר.

העיצוב היה ללהיט וגרמניה החלה לייצא את מטבחי Poggenpohl למדינות שכנות לאחר היריד.

מטבח ה-Form 1000 לא נעלם מעיני מעצבים אמריקאים, אם כי צריך לזכור שלאחר מלחמת העולם השניה, אמריקה לא נהגה לרכוש מוצרים מיריבתה לשעבר. יחד עם זאת ל-Poggenpohl השפעה ברורה על ההיסטוריה של עיצוב המטבחים.

וכדי לקבל תחושה של רוח התקופה, הציצו בסרטון הפרסומת הבא:

fast forward קטן בזמן והגענו לימנו אנו. מעניין שתפיסתית לא הרבה השתנה. המטבח התקבע כמערכת רציפה של ארונות נמוכים וגבוהים הכוללים אחסון ושטחי עבודה.

מטבח של חברת בולטהאופ.
לחברה זו ישנה מערכת מעניינת נוספת הכוללת יחידות עצמאיות, מזכיר מעט את דגם ה-ideal של פוגנפול. דגם זה פופולרי הרבה פחות.

תוך כדי עבודה על הפוסטים בנושא האבולוציה של המטבח, העלתה קרן שביט (אין צורך להציג, נכון?) תמונות של המטבח החדש שלה. חברתה מירב אייכלר (הלא היא הלוחשת לבתים) הפנתה את תשומת ליבי לדמיון שבין הסקיצה של Catharine Beecher משנת 1843 (!) למטבח של קרן. (צילום: סיון אסקיו).

יותר מכל התמונה הזו מסכמת עבורי דווקא את הפוסט בנושא אופנה באדריכלות. כמה שונה, מרחיב לב ומרגש יכול להיות חלל שמי שתכנן אותו חשב על עצמו, על צרכיו, על אהבתו ללקטנות ולא נכנע לתכתיבים המקובלים. פשוט מעורר השראה!

אבולוציה של מטבח -חלק א'

נוצר ע"י קרן אבני ב 16:38 קטגוריות: פוסטים | 7 תגובות

אבולוציה תמיד ריתקה אותי. לא מהמקום התיאולוגי של איך הכל התחיל. דווקא התהליך. אחת המשימות הקשות של מעצב היא הדיוק. ההשלה של כל מה שאינו נחוץ עד לכדי התמצית. המהות.

איך הגענו לכדי צורת הקיום הפיסית הנוכחית שלנו? כיצד הדבר הגיע לכדי מתכונתו הסופית? (ממש לא סופית, עוד רגע בזמן, שהוא במקרה, עכשיו…) הרי פניה בשביל אחר היתה מוליכה את כולנו למחוזות אחרים.

כשנתקלתי בסדרת הכתבות בנושא ההיסטוריה של המטבח הוקסמתי. נעשה פה ניסיון מרתק לספר אבולוציה של חלל אחד בבית, החלל בו מכינים את האוכל. (שהרי תמיד אכלנו ולעד נאכל..)/ מתוך המגזין Core77 - A Brief History of Kitchen Design.

אחת החסידות הראשונות לרעיון עיצוב המטבח היתה Catharine Beecher, ב-1843 היא כתבה ספר בשם 'A Treatise on Domestic Economy For the Use of Young Ladies at Home and at School' שכללו סקיצות של ממש. הרעיון היה שימוש בארגונומיה (הממשק או יחסי הגומלין בין האדם לבין הסביבה).

הרעיונות של ביצ'ר אכן נשמעו, אם כי לא באופן מאסיבי. לא לכל משפחה היה תקציב לכך ולרב המטבח הכיל ערב רב של ריהוט שכלל בין היתר גם שולחן עליו היה אפשר לאכול או ללדת…

לחידושים טכנולוגיים יש תמיד השפעה רבה על אדריכלות ועיצוב. ההתקנה הנרחבת של מים זורמים במאה ה -19 ספקה יתרון עצום למטבחים, כי עכשיו "יש לך את הדבר הלבן הקסום הגדול הזה שאתה יכול למלא במים מבלי לסחוב דלי שלם מהבאר". באופן לא מפתיע, כיורים הפכו להיות המוקד של המטבח. הם היו ענקיים, כבדים וקשים לתזוזה, מה שהוליד את הביטוי "הכל חוץ מכיור המטבח". הכוונה היא אם אתה הולך לנקות את הבית שלך ולקחת את כל מה שאתה יכול לשאת או להעביר, כיור המטבח מהברזל היצוק לא יהיה אחד מאלה…

הנחת צנרת הגז באותה המאה גם שינתה את חווית המטבח. היא ספקה תאורה באמצעות מנורה וחום על פי דרישה, כמו גם רעש מחריש אזניים מדי פעם.

השינוי הבא היה תולדה של כמה אירועים חברתיים-מחשבתיים שארעו במקומות שונים ע"י אנשים שונים.

בחורה צעירה בשם Christine Frederick הושפעה מאוד מעבודתו של Frederick Taylor בנושא ניהול מדעי. מה שהיום אנו מכנים 'טיילוריזם' (בכמה מילים, זוהי גישה מדעית בניהול משאבי אנוש השואפת ליצירת כללים אובייקטיביים כלל-אנושיים, שעל פיהם ניתן לנהל כל ארגון באשר הוא ביעילות המרבית. הנחת היסוד של גישה זו היא שמניעי העובד הם כלכלים בלבד, וחשיבתו רציונלית).

בשנת 1912 כריסטין היתה בת 25, עורכת דין לזכויות נשים. היה לה רעיון רדיקלי של יישום ניהול מדעי (הטיילוריזם) למצבים ביתיים.

ברוח הטיילוריזם ועם הידע שרכשה מביצ'ר לפניה, כריסטין פרדריק פתחה תחנת ניסוי Applecroft בביתה בניו יורק. זו היתה בעצם מעבדת מטבח, שם היא בדקה מכשירים שונים ושיטות הכנת מזון על מנת למצוא את הדרך הטובה ביותר לביצוע משימת מטבח מסוימת. היא שילבה את ניתוחי הזמן והתנועה של טיילור לכדי מתודולוגיה עצמאית שלה, וכמו ביצ'ר לפניה, החלה לדגול ברעיון הפשוט של משטחי עבודה בגובה אחיד.

בערך באותו הזמן היא התחילה לכתוב טור בעיתון לעקרות הבית שנקרא "משק הבית חדש", שבו היא לא רק חשפה את ממצאי בדיקתה, אלא ניסתה להסביר את תורת הטיילוריזם לעקרות בית. הטור היה ללהיט, ומאוחר יותר ההמאמרים נאספו לספר בשם "משק בית חדש: מחקרי יעילות בניהול הבית".

ספריה של פרידריך תורגמו לגרמנית בשנת 1922, ובסופו של דבר עותק אחד עשה את דרכו עותק לידיה של האדריכלית האוסטרית הראשונה, Lihotzky .Margarete Lihotzky היתה גם אוהדת של הטיילוריזם, וכשהיא נשכרה על ידי האדריכל הגרמני Ernst May לפרויקט בפרנקפורט בשנת 1926, היא הייתה חמושה היטב בידע של ניהול מדעי.

בפרנקפורט של 1926 הייתה מצוקת דיור. ארנסט מאי היה האיש שנקרא לפתור אותה על ידי עיצוב יחידות דיור ציבוריות. והחלל היו הדוקים. היה צורך להוסיף ולדחוס כ- 10,000 יחידות ראויות למגורים בעיר.

תרומתה של Lihotzky הייתה המטבח. היא ניהלה ניתוחי זמן ותנועה מפורטים, שילבה שיקולים ארגונומיים ושאבה השראה ממטבח שהיא ראתה בקרון המסעדה של רכבת, שהיה קטנטן ועדיין הצליח לייצר מספיק כדי להאכיל 100 איש. לימים העיצוב שלה זכה לכינוי 'מטבח פרנקפורט'.

כל מטבח הגיע עם שרפרף מסתובב, תנור גז, אחסון Built-in, קרש גיהוץ מתקפל, תאורת תקרת מתכווננת ומגירת אשפה נשלפת. ארגזי אחסון (עם תוויות) מאלומיניום סיפקו ארגון הדוק עבור מצרכים כמו סוכר ואורז, כמו גם קלות במזיגה. מחשבה ניתנה לחומרים עבור פונקציות ספציפיות, כגון מכלי עץ אלון קמח (כדי להדוף תולעי קמח) ומשטחי חיתוך מעץ אשור (שנועדו להתנגד לכתמים וסימני סכין).

'מטבח פרנקפורט' היה חדשני בכל שהוא היה all included. זו היתה פעם ראשונה שבנו מטבח שהכיל בתוכו את כל הדרוש.

נראה כי כמו הרבה אלמנטים חדשניים גם המטבח הפרנקפורטי לא היה נטול בעיות…

פעמים רבות הוא תואר כלא גמיש מספיק. ארגזי האחסון הייעודיים שמשו לעתים קרובות לדברים אחרים מהתוויות שלהם . בעיה נוספת עם הפחים הללו היתה שהם היו נגישים לילדים קטנים. Schütte-Lihotzky עיצבה את המטבח לאדם מבוגר אחד בלבד, ילדים או אפילו שני מבוגרים לא נכנסו לתמונה. המטבח היה קטן מדי לעבודה של שני אנשים. אפילו אדם אחד לעתים נפגע על ידי פתיחת דלתות של ארונות.

עם זאת, 'מטבח פרנקפורט' הפך למודל למטבח עבודה מודרנית. לשארית המאה ה -20, מטבח העבודה הקטן והרציונלי היה סטנדרט בבנייני שיכונים בכל רחבי אירופה.

t o b e c o n t i n u e d . . .

שבוע (?) האופנה

נוצר ע"י קרן אבני ב 14:45 קטגוריות: פוסטים | 3 תגובות

"אופנה היא התכתיב החברתי לפרטים הנחשבים ל"נכונים", "ראויים" ו"יפים" ביותר בתחומים שונים". (ויקיפדיה)

נתחיל מהסוף. כמאמר סיינפלד: 'Not that there is anything wrong with it'… אופנה היא לא דבר רע, אך מעצם הגדרתה היא דבר חולף. ארכיטקטורה מעצם הגדרתה היא דבר קבוע. אנחנו פה בגלל הדיסונאנס.

אופנה בהקשר של ארכיטקטורה היא טיפה יותר 'טריקית' ממה שנדמה. האופנה לא באה לידי ביטוי רק ברמת העיצוב אלא גם ברמת התכנון.

אדריכל marcio kogan

אנסה לחדד לרגע את האבחנה בין תכנון לבין עיצוב. תכנון הוא תהליך חשיבה על ארגון ועל הפעולות הנדרשות להשגת מטרה רצויה. תכנון כולל חיזוי תרחישים עתידיים ותגובה אליהם.

תכנון אדריכלי משמעו ארגון החלל, הפונקציות והקשרים ביניהם. התרחישים מעריכים את התנהלות המשתמשים בחלל. למשל, תכנון חצר בין חללי משרדים יכול לאפשר הפסקות א-פורמליות, שם, ידוע לכל, מתרחשים העסקים האמיתיים. בהקשר של תכנון בית פרטי חיזוי תרחישים יכול לצפות מחזור חיים של משפחה, דרך גילאים שונים של ילדים, הורים נזקקים וכד'. כמענה לכך, למשל, בבתים פרטיים אתכנן תמיד (במידת האפשר) חדר עם מקלחת ושירותים בקומת הקרקע. במחזוריות חיים של בית חדר כזה יכול להתאים למצבים שונים: לאשה לאחר לידה, לילד מתבגר, להורים נזקקים, לאופר וכד'. תכנון אדריכלי הוא שלב שלמעשה קובע את אורחות חיינו וההתנהלות שלנו בתוך המבנה.

עיצוב הוא מעשה הפיכת התכנון לממשי. הוא האופן בו התכנון קורם עור וגידים. עיצוב עובר דרך חומר. אותו התכנון ניתן לעיצוב באופנים שונים.

דומגאות להשפעת התכנון על חיי היומיום של בית פרטי: כאשר גינה מתוכננת ביחס נכון לחדר המגורים ולמטבח והיציאה אליה היא ספונטנית, הגינה תהיה בשימוש יומיומי. מיקום נכון של חצר מבחינת כיוונים אקלימיים יכול לגרום לה להיות או לחדול. קשר עין בין מפלסים או בין חללים יכול לאפשר להורים לילדים קטנים להתרחק מהם ועוד ועוד. החלטות תכנוניות משפיעות ישירות על ההתנהלות היומיומית בבית.

זו תכנית של בית בתכננוני (בשיתוף אדר' ענת גלעד). בית זה בנוי על חצאי מפלסים. ע"פ התכנון חצי מפלס מעל החלל המרכזי ממוקם חדר המשפחה וחצי מפלס מתחת ממוקם המרתף. שני חצאי המפלסים נהנים מקשר עין עם החלל המרכזי, וכך מתאפשרת זרימה נכונה יותר של החיים בבית (במיוחד בתקופה שהילדים קטנים וזקוקים להשגחה).

בבית זה ישנה יציאה ישירות מהמטבח לחצר וכך האירוח נעשה יותר קל ונגיש.

לרב אנחנו לא נותנים את הדעת לאופנה שמסתתרת בתכנון (לעומת עיצוב). ל-מ-ש-ל: מתי לאחרונה ראיתם בית חדש בישראל בו המטבח הוא חדר לכל דבר, נפרד וסגור? כאמור, לרב זה שקוף מבחינתנו, אך התכנון גם הוא תלוי אופנה ותרבות.

ואם נישאר לרגע בדוגמת המטבח. ארגון המטבח (Layout) האופנתי בשנים האחרונות הוא חלק נמוך (ובו הכיור והגז), החלק הניצב גבוה (ובו המקרר, התנור והמיקרו) ובמרכז (במידת האפשר) אי.

וכדי לחדד את האבחנה בין תכנון לעיצוב, אותו ארגון בדיוק יכול לקבל עליו מיני סגנונות עיצוביים.

kaynak

מטבח 'פשטות'

ברור שאין נכון או לא נכון. זה צו האופנה. כולנו זוכרים את המטבחים בהם גדלנו בשנות השבעים-שמונים עם הארונות העליונים (והקרמיקה הירוקה…) לא בטוח שהיה פחות פונקציונלי.

דוגמא נוספת היא 'הול כניסה'. הול הכניסה, הרגע בו שוהים לפני שנכנסים לבית, שהיה אופנתי מאוד בשנות החמישים בארץ נעלם לגמרי מהנוף המקומי. בתרבויות שונות בעולם הוא עדיין רלוונטי.

צריך לזכור שכל מה שלא נייח בבית: ריהוט, טקסטיל, אביזרים (בעל?…) ניתן להחלפה בתלות בטעם ובאופנה. את התכנון עצמו: מיקום הפונקציות, הקשרים ביניהן, התנועה, הפתחים, הכיוונים, האור, לא ניתן לשנות בקלות ולכן זה שלב חשוב שצריך להיעשות בשיקול דעת. צריך להקשיב לצרכים האמיתיים שלנו ולא לנסות ליישר קו עם המגזינים אופנתיים.

אינני מטיפה להתנגד לאופנה. אני רק מציעה להיות מודעים אליה ולהחליט בדעה צלולה מה ממנה מתאים לנו ולסגנון חיינו.

כמו בתחום ההלבשה גם כאן הגבול בין להיות אופנתי לבין להיות קורבן אופנה הוא דק וצריך להלך בו בעדינות…

נס פך השמש

נוצר ע"י קרן אבני ב 13:11 קטגוריות: פוסטים | תגובה אחת

כשהייתי ילדה היתה לי פנטזיה סודית להשתתף בפסטיבל. (הו, לילך גליקסמן…) הורי העניקו לי ולאחיי כמה גנים טובים, יכולות במה לא כלולים בהם. והנה נקרתה בדרכי הזדמנות להשתתף בפסטיבל מסוג אחר, פסטיבל של בלוגריות איכותיות שמאירות את החג כל אחת מהזוית שלה.

יודע כל סטודנט לעיצוב/אדריכלות שבתחילת הפרויקט מקדישים מחשבה ל'קונספט'. מה הטריגר של הפרויקט? אז מהי בעצם המהות של חג החנוכה? במרכז החג עומד נס פך השמן. מנורה שהצליחה לדלוק יותר זמן מהצפוי. כלומר, מקור אנרגיה יעיל במיוחד..

אם מדברים על מקורות אנרגיה יעילים בתחום הבניה והאדריכלות, כמובן שהתשובה ברורה כשמש – השמש. החכמה, כרגיל, היא להשתמש בה בתבונה.

אנרגית השמש ניתנת לשימוש בכמה אופנים: החל בחימום ישיר של המבנה באמצעות קרניה הנעימות בחורף. המשך בניצול קרינת השמש להפקת חם (דוד שמש. איך אפשר לחיות בישראל בלעדיו?…) וכלה בפתרונות יותר חדשניים של הפיכת קרינת השמש להפקת חשמל. (תאים פוטו וולטאיים).

בבסיס הטרנד הירוק המבורך ששוטף את הדיסיפלינה האדריכלית ישנן מסורות בניה פשוטות וחכמות. רוצה לומר: גם אם נבנה מבנה חכם עם מיני גאד'טים ירוקים, ולא מיקמנו אותו נכון במגרש (ההפנייות, הפתחים ביחס לכיווני השמש וכו') אזי, לא עשינו כלום.

ההתפתחויות הטכנולוגיות ובראשן מיזוג האוויר הביאו לקהות מסוימת של חשיבה אדריכלית אקלימית הגיונית. הרי בסוף הכל 'מזיג', ניתן למזג כל מבנה. בשם העיצוב מקימים מגדלי זכוכית שסופגים שמש ישירה, מתחממים ואז שורפים אנרגיה רבה לצרכי קירור. הדבר משול לאנשים שמפעילים מיזוג בקיץ ומתכסים עם שמיכת פוך. לא אקולוגי בעליל…

בפשטנות רבה ניתן לדבר על כמה כללי אצבע המתאימים לישראל: המפתחים הגדולים במבנה צריכים להיות לכיוונים צפון ודרום. כיוון צפון אינו מקבל שמש ישירה ועל כן לא נזקק להצללה. כיוון דרום מקבל שמש בזויות שונות בקיץ ובחורף וזה בדיוק הטריק… בקיץ השמש גבוהה ולכן הצללה לא רחבה יכולה למנוע את החדירה של קרני השמש. לעומת זאת בחורף, השמש נמוכה ולכן ההצללה הנ"ל לא תשפיע ונקבל חדירה של קרני השמש הרצויות.

סכימת העמדת בנין אופטימלית לבנין במרכז הארץ כולל אילוסטרציה להצללה מכיוון דרום. (הדיאגרמה נעשתה בשיתוף אדר' ענת גלעד)

כיוונים מזרח ומערב הם בעייתיים משום שהשמש בהם מאוד נמוכה וישירה (זריחה ושקיעה כמובן). הפתרונות הם רק בהצללה חיצונית כמו תריסי עץ או כל הצללה אנכית חיצונית אחרת. חשוב לציין שאם קרני השמש חדרו למבנה שום וילון לא יהיה באמת אפקטיבי. החם כבר חדר.

וילון מסוג אחר… בית בויאטנם. vo trong nghia architects.

הצללה חיצונית במגדל בלימה, פרו. חזיתות דרום וצפון ackenbroich architekten

מימין, דוגמא לבריסוליי בבית הועד הפועל (אדר' דב כרמי), יחידות טרומיות מבטון שנועדו להצל על החלונות בכיוון דרום.

למעשה בית הועד הפועל (שיש לי אליו מקום חם בלב עקב היותו האתר שלי בפרויקט הגמר) היה הבניין הראשון בארץ עם אלמנטים מתועשים גדולים להצללה של חזית שלמה.

משמאל: הבניין הפדרלי בסן פרנסיסקו, אדר' טום מיין, חזית צפונית.

מעניין לציין שישראל של שנות החמישים היתה יצירתית במיוחד בפתרונות הצללה מרחביים. פריקסטים, בריסוליים, בריסולים וכמובן התריסול היו המצאות מקוריות ומשמעותיות.

לכל פרויקט אדריכלי יש טווח רחב של אספקטים וכמובן שהאספקט האקלימי הוא רק אחד מהם. לבית הראשון שתכננתי (עם אדר' ענת גלעד) היה נוף מרהיב לכיוון מערב. במקרה זה לא היתה ברירה מבחינתנו אלא להפנות את המפתח הגדול למערב ולנסות למזער את הנזק האקלימי באמצעות מערכת תריסי עץ ניידים חיצוניים.

אז בתקווה שנדע להשתמש בתבונה באנרגיית השמש על מנת שתוכל לדלוק, להאיר, לחמם ולאפשר חיים עוד שנים רבות.

ובינתיים – חג אורים שמח!וכדי לעבור לפוסטים של שאר הבלוגריות שמשתתפות בפסטיבל הנפלא הזה, פשוט תקליקו עם העכבר על התמונה שמסקרנת אתכם. או למטה ברשימת הלינקים. ממולצות: כולן…!!!

מיס פטל: http://www.misspetel.com/2012/12/blog-post.html

קפה ויפה: http://cafe-veyafe.com/?p=3328

קולורפול וואי: http://colourfulway.blogspot.co.il/2012/12/blog-post_9978.html

טוב ויפה – קרן שביט: http://www.karen-shavit.com/?item=531&section=2

מתוקים שלי: http://www.shirley-nemesh.com/2012/12/5399
דנה ישראלי: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2438568
פטיט: http://blog.petitkitchen.co.il/ness
לולה: http://www.lula-design.com/2012/12/blog-post.html
ליאת הדס: http://liathadas.com/blog-heb/2012/12/09/%D7%97%D7%92-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/
טווילינגן: http://www.tweelingen-design.com/blog/%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92-%D7%A1%D7%91%D7%95%D7%91-%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%95%D7%AA/
קרן אבני: http://www.avnikeren.com/2012/12/blog-post.html
קול אנד בלו: http://www.coolandbello.co.il/index.php?option=com_k2&view=item&id=208%3A%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92-%7C-%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%94-%D7%A2%D7%A9%D7%99-%D7%96%D7%90%D7%AA-%D7%91%D7%A6%D7%9E%D7%9A
אילאיל זיו: http://ililziv.blogspot.co.il/2012/12/blog-post_9.html
בלוג הביתה: http://www.habaytashop.co.il/?item=116&section=1
מיי לאבלי מס: http://www.mylovelymess.com/2012/12/my-kosher-christmas.html
ג'ינג' – אורית גידלי: http://oritgidali.wordpress.com/2012/12/09/%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%A2%D7%94-%D7%95%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92/
מקופלת: http://mekoopelet1.blogspot.co.il/2012/12/blog-post.html
מאיוק: http://mayuk.radzis.com/?p=2276
רומס אנד וורדס: http://roomsandwords.co.il/2012/12/%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%91-%D7%9E%D7%99-%D7%97%D7%A9%D7%91

nano house

נוצר ע"י קרן אבני ב 22:45 קטגוריות: פוסטים | 4 תגובות

לא יודעת אם זו רק אני, אבל תמיד מרתק בעיני לראות בתים קומפקטיים, כאלה שמצליחים להכניס בצורה חכמה פיל לחיפושית (שלא לומר סמארט)…

הבית הבא לקח את המשימה הזו לאקסטרים והוא מתוכנן בין שני בניינים בוורשה, כשהחלק הרחב שלו הוא 122 ס"מ (!)

הבית המדובר הוא כמובן החלק הצר שנראה כמו מעלית שקופה בצד השמאלי של התמונה.

הבית לא לגמרי עונה על כל הקריטריונים הפולנים של 'בית' ולכן מבחינת החוק היבש הוא נקרא art instalation אבל יש בו חדר שינה, מקלחת, שירותים, מטבח ואפילו איזור עבודה. סוג של בית…

עובדה מעניינת נוספת היא שהוא תוכנן עבור הסופר הישראלי אתגר קרת. קרת לא אמור לעבור לגור בו, אלא לשהות בו כאשר הוא בפולין ולאפשר לו ליצור. לכשהוא יפנה את הבית, הוא ישמש בית ליוצרים נוספים.

הנה הצצה לאיך נראה בית ברוחב ממוצע של 100 ס"מ:

האדריכל: Jakub Szczesny. צלם: Bartek Warzecha

ולמי שתהה איך זה עובד:

אז בפעם הבאה שאתם אומרים שאין לכם מקום בבית, תחשבו שוב…

קר. קר. מתחמם…

נוצר ע"י קרן אבני ב 11:09 קטגוריות: פוסטים | 3 תגובות

המשוואה הטוקבקית הנדושה ביותר בז'אנר האדריכלות/עיצוב ברשת היא: תכנון מודרני/"נקי" שווה חלל 'קר ומנוכר'.

לא נפצח בקורס תולדות האדריכלות אבל ברור שלאדריכלות מודרנית יש הרבה יותר עומק מאשר 'קווים נקיים' וסקאלת אפורים. אדריכלות מודרנית מדברת על האמונה שהיופי של הדבר מצוי בפונקציה שהוא ממלא. שלושת ה-F הידועים: Form Follow Function. הצורה נובעת מהשימוש.בשנת 1908 תבע האדריכל האוסטרי, אדולף לוס, את המשפט: ornamate is a crime. אדריכלים כמו גרופיוס, לה קורבוזיה, מיס ואלטו קידשו את המודרניות שמשקפת את הפונקציה ונעדרת קישוטיות לשם הקישוטיות.

הפיביליון של מיס ואן דה רה בברצלונה. שנת 1929. (וכמה עדכני זה נראה…)

מבחינתי, אדריכלות בכלל והבית בפרט הם פלטפורמה לחיים. אחד המשפטים הראשונים שאני אומרת ללקוחות הוא שגם לקרטון של הקורנפלקס יש צורה וצבע. הכוונה היא שלחיים בלאגן וצבעוניות מקסימים ובלתי נשלטים משל עצמם. ומשום כך, לדידי, האלמטים הקבועים צריכים להוות רקע שקט, נייטרלי ונעים.

מטרת הפוסט היא להוכיח שהמשמעות אינה חלל קר ומנוכר…

mw works architects

טענה נוספת שלי היא שהחומר עצמו (ולא, לא רק עץ) מכיל בתוכו חם מעצם השימוש בצורתו הטבעית.

תמיד אעדיף להשתמש בחומרים טבעיים ולא בוארייציה מעובדת/צבועה שלהם. כלומר, עץ טבעי, אלומיניום טבעי, ברזל טבעי, אבן טבעית וכד'. (כנראה אהיה מראשוני המתפקדים למפלגה שקוראת להוציא את הגרניט פורצלן מחוץ לחוק…)

mw works architects

כמובן שגם אור טבעי הוא חומר מכונן…

suppose architects

אופנה היא לא דבר רע אך מתוקף הגדרתה היא דבר חולף. לכן חלל צריך להיות על-זמני מבחינת ההקשר בין הפונקציות, התנועה, האור, הפרופורציות, כלומר התכנון. העיצוב לעומת זאת כבר תלוי אופנה וככזה ניתן להחלפה. ברגע שהרקע נייטרלי, אפשר להשתגע בצבעוניות, בריהוט, בטקסטיל ובאביזרים.

חומרים טבעיים (ולא מהונדסים וסינטטיים) הם יותר פגיעים. פרקט עץ לעולם יהיה חשוף יותר לשריטות מאשר פרקט למינציה. אבן טבעית לעולם תהיה מועדת יותר לכתמים או לשבירות מאשר גרניט פורצלן. לכן קשה לעיתים לשכנע לקוחות לבחור בהם, אבל מבחינתי זה חלק מהחן ומהיופי. החומר חי ועובד…

studio guilhereme

suppose architects

uid architects | suppose architecst

כמובן שגם אדריכלות מודרנית יכולה לקבל טוויסטים ותמיד יותר מעניין לצאת מהקופסא…

ma architects

בכל מקרה, ברגע שהאדריכלות מסתיימת והבית מתחיל לפעול ולפעום, בני הבית הם הם המפיחים בו את החיים והחם. (בתקווה שהם לא אנשים קרים ומנוכרים…)

אדריכלית בארץ הפלאות

נוצר ע"י קרן אבני ב 15:33 קטגוריות: פוסטים | 5 תגובות

בתור מי שחלק משגרת יומה כולל מעבר על מגזיני אדריכלות-עיצוב אינטרנטיים, אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שבשבוע-שבועיים האחרונים הביאנלה is all over the place…

לאלו מכם שאינם מהתחום ה-ביאנלה המקורית היא אירוע/פסטיבל המתקיים אחת לשנתיים בעיר ונציה. (אמנות ואדריכלות לסירוגין). ישנו אוצר על לביאנלה שמכתיב את הנושא. לכל מדינה ביתן קבוע אשר בו היא מציגה. הביאנלה בוונציה מתקיימת מאז 1895 בתחום האמנות. הביאנלה הראשונה לאדריכלות התקיימה בשנת 1980 ומאז היא נחשבת לאחת התערוכות המרכזיות בשדה האדריכלות הבינלאומי. בתערוכה מוצג מגוון רחב של עבודות מכל רחבי העולם ומיוצגות בו מעל 40 מדינות.

החלטתי לעשות כאן סקירונת על הביתנים המעניינים ביותר כפי שהוצגו במגזינים.

אבל לפני, רגע של נוסטלגיה:

בשנת 2002, בהיותי אדריכלית צעירה (יחסית) ומורעלת (לא יחסית), נפלו בחלקי הכבוד והזכות להיות חלק מהצוות המתכנן של הביתן הישראלי. פרופ' צבי אפרת היה אוצר התערוכה ואדר' מאירה קובלסקי היתה האדריכלית המתכננת. (או בקיצור משרד אפרת-קובלסקי אדריכלים, לו אני חבה את שנות עיצובי האדריכלי).

וכך מצאתי את עצמי כשנתיים לאחר סיום הלימודים בארץ הפלאות של האדריכלים, בביאנלה בוונציה. (זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שהמקצוע שלי הטיס אותי לאנשהו…)

בשנה זו הביתן הישראלי היה בשיפוצים כך שההצעה שלנו כללה מעין פיגומים ותריסול ישראלי כאשר תוכן התערוכה הוצג בתווך בין הבנין לבין הפיגומים הללו. נושא הביתן היה: borderline disorder (הפרעה גבולית) על נושא הגבולות (או העדרם) והשלכתם על תכנון המרחב הישראלי.

ועכשיו לביאנלה הנוכחית, הביאלנה ה-13 לארכיטקטורה בונציה. נושא העל הוא "בסיס משותף" והאוצר הינו דיוויד צ'יפרפילד.

נתחיל עם הביתן הישראלי: האדריכלים דן הנדל וארז אלה והאוצרת מילנה גיצין-אדירם הם המייצגים את ישראל. שם התערוכה הוא "נושאת מטוסים" והיא עוסקת בארכיטקטורה של הליברליזם, אשר מתגבשת מחוץ למנגנוני המדינה לאחר 1973, תוך השפעה תרבותית גוברת של ארצות הברית ושינויים מרחיקי לכת בחברה הישראלית.

תמונות נבחרות מתוך התערוכה:

עבודה של אסף אברון – ללא שם

מתחם הטקסטיל, תל אביב ע"י פרננדו גוארה

מרכז עזריאלי, תל אביב ע"י פרננדו גוארה

ומהביתן הישראלי ישירות לביתן האמריקאי (כך מתוך התערוכה בביתן הישראלי):

אז גם אנחנו נסור לשם…

הביתן האמריקאי אצר תערוכה מקסימה בשם: Spontaneous Interventions שהציגה התערבויות מקומיות במרחב שמחוללות השפעה חברתית. מעין פוסט-פוסט-פוסט מודרניזם. כבר לא האדריכל הכל יכול שבאיווחת רפידורגרף משנה את העולם, אלא התערבויות קטנות, נקודתיות שמייצרות גלים בסביבתן. (bottom-up).

הביתן מורכב מפנלים המציגים כל אחד התערבות אחת. הפנלים מחוברים ע"י גלגלת ללוח שחור כאשר התרוממות הפנל חושפות את הפרטים אודותיו.

בביתן האמריקאי הציג גם הישראלי (ידידי משכבר הימים), האדריכל גיא צוקר את הפרויקט kiss – Pop up chapel שזכה לתשבוחות רבות. בצדק. כנסו לסרט הזה ותבינו..

הביתן הקפריסאי הציג את תרבות התיירות הכלל עולמית, שחרף הטיסה למחוזות רחוקים והרצון בייחודיות, בסוף הכפר הגלובלי נותן לנו את אותה חווית תיירות, אותם אתרי נופש משוכפלים.

האוצרות של הביתן נעשתה ע"י Charis Christodoulou and Spyros Th. Spyrou.

הביתן הרוסי הציג תערוכה בשם i-city. נראה לי שאין צורך בהסברים…

curated by Sergei Tchoban. The exhibit, designed by SPEECH Techoban / Kuznetsov (Sergei Tchoban, Sergey Kuznetsov, Marina Kuznetskaya, Agniya Sterligova)

ובלי הרבה מילים, הנה עוד ביתנים מעניינים:

הביתן של ונצואלה: