אדריכלזם
רב האדריכלים שאני מכירה, ואני בינהם (חד משמעית..), חולים במחלת 'אדריכלזם'. המחלה כוללת צורך נואש לתכנן הכל, ליישר קווים (קו המדרגה בקומה 5 חייב לישר קו עם קצה האי בקומה 0, למרות שאף אחד לעולם לא יראה אותם ביחד).
כשאחותי וגיסי האהובים קנו את הבית שלהם, ערכנו לו שיפוץ קל. הוספנו חדר מקלחת לחדר ההורים, שינינו את האמבטיה הכללית, פתחנו את קומת המרתף, שהיה חשוך וסגור, ותכננו בו את החנות של אורית. (Tweelingen Design).
במרתף שברנו את כל קירות הפנים וחשפנו חלל גדול ומואר. הפרוגרמה של הסטודיו והחנות היתה בין היתר שטח תצוגה נרחב. מיד תכננתי מדפים על כל הקירות, שמיישרים קו עם כל מיני קווים אחרים שעברו שם במקרה. התכנית היתה מאוד נקייה…
כמעצבת עם נטייה לאספנות של ריהוט ישן, אורית צברה כמה שידות בחייה ולכן החליטה להישאר עם הקירות נקיים ועליהם למקם שידות, מדפים וכונניות בגדלים ובעומקים משתנים. שום קו לא מתלכד עם שום קו, ותראו כמה חן, קלות, עושר והרמוניה יש בחלל הזה. שלא לדבר על הגמישות שהדבר מאפשר. הסטודיו והחנות כבר הספיקו להתארגן בכמה תצורות שונות בשנה וחצי האחרונות.
צילום: יונתן בלום
צילום: דנה ישראלי צילום: דנה ישראלי
הקיר האחורי ברקע עם שידות לבנות, צילום: דנה ישראלי הקיר האחורי עם שידת שוק הפישפשים וסתם עוד תמונות של הבית היפה הזה:
צילום: יונתן בלום
צילום: יונתן בלום
צילום: יונתן בלום
בקיצור, לפעמים צריך לאכול את הכובע (האדריכלי והנקי)…
קוראים לי קרן אבני. אני אדריכלית בוגרת הטכניון. עבדתי ועוצבתי במשרד אפרת-קובלסקי אדריכלים. בשנים האחרונות אני עובדת כעצמאית ובשיתופי פעולה עם אדריכלים שונים. מלמדת במכללה למנהל. אוהבת לתכנן. אוהבת לעצב. אוהבת אנשים.