יום אחד היא התקשרה. בדרכה מלאת החיים סיפרה ש "היא ראתה דירה מושלמת אבל היא קטנה מדי ויש בה עמודים באמצע ומה אפשר לעשות איתם ואיפה היא תשים את פינת האוכל והאמבטיה פצפונית" ובכלל אני חייבת לבוא לעזור לה להחליט האם לקנות את הדירה.

הסכמתי מיד (גם אם לא דיברנו חמש שנים, היא מבקשת, אני מתייצבת). שאלתי האם היא יכולה לשלוח תכנית בינתיים.

פתח סוגריים.

אדריכלים אוהבים תכניות. אדריכלים מתים על תכניות. כמו שקונדיטורים קוראים ספרי אפייה לפני השינה (טוב, גם אני…), אדרכילים קוראים ספרי תכניות. לצערי, אין הרבה כאלה, לרב זה עטוף בהרבה תמונות מעוצבות ויפות, אבל תנו לנו תכניות ואנחנו מאושרים.

הרבה פעמים הרעיונות הכי טובים מגיעים מהתכנית ולא מהשטח. אין ספק שחובה לבקר בשטח, להבין את הקונטקסט, את המבטים וכו'. אבל תכנית מזקקת את התכנון בצורה מושלמת.

ככל שאנחנו רוכשים ניסיון במקצוע התכנית מדברת מיד. במבט אחד מבינים את היחסים, את הפרופורציות, את זרימת החיים, את החסמים. כמעט את צורך במידות. היחס בין החללים מסביר את עצמו.

סגור סוגריים.

אז היא שלחה את המייל הבא עם התוכנית המצורפת:

את הדירה תכננה אדריכלית אורנה שתיל בבניין לשימור שתכנן משרד אדריכלים בר-אוריין

אחרי כמה דקות היא שלחה את המייל הזה:

וזה מה שעניתי לה:

האינסטינקט הראשוני הזה, שכאמור נכתב טרם ביקרתי בדירה, הפך למחולל הדירה.

זו דירה של אמא ובן. (בן שלוש וחצי). כשחשבתי על הרהיט הזה ראיתי בעיני רוחי אותה יושבת לעבוד (או לזפזפ או למצוא לרגע דבר אינפורמציה) ואותו משחק בחלל המרכזי. קשר העין נשמר. ואז ראיתי אותו גדל ומכין שיעורי בית. שוב בחלל המרכזי, בקשר עין איתה כשהיא במטבח (?). הרעיון הוא שאזור המחשב הוא איזור חיוני בבית שמייצר סביבו הרבה חיים. אם הוא יהיה 'תקוע' בחלל נפרד ומנותק, השימוש בו ירד פלאים. (בבית השכור בו אני גרה מעולם לא עבדתי בחדר הנושא את השם 'חדר עבודה'. אני ולפטופי עובדים בכל מקום פרט לו).

ייעוץ בבחירת טפטים ובדים, יוסי גולדברג מאלמנטו.

צילום: אלעד שריג.

מאז המייל ההוא עברו עוד 999 מיילים שכל מטרתם היתה להפוך את המייל הראשון ההוא ממילים למציאות…

אולי תרצו גם לקרוא את:

another (fun) day at the office?

עיר המכולות

Girl power

אנחנו ב-designboom!