עיר-רשת. חלק א'
התואר שקיבלתי מהטכניון הוא ב'אדריכלות ותכנון ערים'. חייבת להתוודות שמעולם לא תכננתי עיר.
מדי פעם אני מנהלת ביני לבין עצמי דיון על גבולות המקצוע והשפעתו. האם לתכנן בית טוב למשפחה שווה בהשפעתו לתכנון תשתיות בקנה מידה גדול?
בתחרות הסמויה בין חשוב ובעל תרומה לבין המשיכה הטבעית שלי לעיצוב, ידו של האחרון על העליונה. תמיד נמשכתי לאובייקטים (גם בניין בעל עשרות אלפי מטרים מרובעים הוא אובייקט). לרב אני חותמת את הדיון בכך שגם לתכנון בניין/בית טוב, שמייצר מארג קשרים חברתיים וערכיים למשתמשיו, יש השפעה.
ובכל זאת מדי פעם הראש מפליג בהגיגים ומחשבות רחבות קנה מידה. מזה זמן מה אני תוהה לגבי ההשלכות המרחביות של עידן המידע או חברת הרשת בה אנחנו נמצאים. לשינויים טכנולוגיים השלכות חברתיות, כלכליות ופוליטיות מרחיקות לכת ומכאן בהכרח גם מרחביות.
אחורה בזמן. משהו כמו מאתיים חמישים שנה. המהפכה התעשייתית שינתה את המרחב באופן חסר תקדים. מרכזי הערים נתפסו בתעשייה כבדה ומזהמת, ערים לוויניות חדשות הוקמו בסמוך למרכזי תעשייה אלו והכילו מגורים בתנאים קשים. באופן כללי חל מעבר מאסיבי מן הכפר אל העיר והמרחב כבר לא נראה אותו הדבר.
כעת אנחנו בעיצומה (?) של מהפכת המידע ומרתק לחשוב כיצד מהפכה זו משפיעה על התארגנות המרחב.
המושג 'חברת רשת' מתייחס לשינויים החברתיים, הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים שנגרמו כתוצאה מהתפשטות הרשת, המידע הדיגיטלי וטכנולוגיות תקשורת. (המושג הוטבע באקדמיה בשנת 1980).
עידן המידע או העידן הדיגיטלי קיצר (כמעט ביטל) את מימד המרחק הפיסי. מעניין שהמונח 'כפר גלובלי' הוטבע כבר ב-1959 הרבה לפני המצאת האינטרנט. חוקר התקשורת מרשל מקלוהן טבע את הביטוי כדי להגדיר את האופן בו משפיעה תקשורת ההמונים על תחומי עניינם ועל אופן התייחסותם של בני-אדם זה לזה בהופכה אנשים רחוקים ומנותקים זה מזה ברחבי העולם שותפים בתחומי העניין בזכות כלי תקשורת ההמונים המעבירים בו זמנית חדשות ובידור לציבור רחב ברחבי העולם. לטענת מקלוהן, מצמצום המרחקים שיצרה העברת המידע באמצעות תקשורת ההמונים נגזר צמצומו של כדור הארץ עד כדי כפר גלובלי, בו יש מספר מוגבל של מוקדי עניין, וכל בני הכפר שותפים לעיסוק בהם ולהתמקדות בהם.
באופן כללי ניתן לדבר על שתי מגמות מרחביות בולטות: חיזוק הפרבור (urban sprawl) ובניית ערי עולם.
urban sprawl – 'זחילה עירונית' הוא מושג באורבניזם המתאר התפשטות ערים לעבר שטחים פתוחים לצורך קיום מגורים בעלי צפיפות נמוכה. בז'ארגון המקצועי ההתייחסות אליו היא שלילית בעיקרה. מבלי להיכנס לעומק הדברים מגורים בעיר הם 'ירוקים' לעין שיעור ממגורים צמודי קרקע (סמוכים לירוק). התשתיות הנדרשות לספק צרכיהם של מעט אנשים במקומות מרוחקים, הדלק הנצרך ביוממות מהבית-לעבודה-להסעות הילדים וכו'. (דמיינו את הפקקים בכניסה לתל אביב בכל בוקר. (הדלק, זיהום האוויר. אבוי).
סוגי תעסוקה ופרנסה חדשים בעידן המידע מעודדים את תופעת הפירבור: היות ולרשת אין מגבלות של זמן ומקום היא מאפשרת עבודה מהבית.
בשנים האחרונות ראינו כניסה מאסיבית של נשים לאינטרנט, תוך שהן עושות שימוש נרחב בכל הכלים, והופכות לרוב בולט בכל הערוצים המשמעותיים ברשת כמו פייסבוק (72%) או גרופון (80%) ובפלטפורמות הסחר האלקטרוני (60% מהקניות ברשת מתבצעות על ידי נשים).
אימי עירן מרחיבה בנושא בפוסט מרתק. "לא מעט כלכלנים וגופי מחקר מובילים בעולם (מקינזי, קרדיט סוויס, פיינשל טיימס, קאטליסט ועוד) מאוחדים כיום בדיעה ש"הכלכלה הנשית" ה Womenomics כפי שהגדיר זאת הניוזוויק כבר ב 1998, הינה השוק המתפתח ביותר בעולם כיום ובעל פוטנציאל הצמיחה הגדול ביותר".
תפיסות ניהוליות שהתקבעו לאורך עשרות שנים, לפיהן עבודה מתבצעת מאתר עבודה מרכזי אחד אליו מגיעים העובדים מדי יום לשעות עבודה קבועות, השתנו לבלי הכר. האפשרות לבצע מטלות ללא מגבלות זמן ומרחק מאפשרות כיום לארגונים לקחת חלק אינטגרלי בשווקים גלובליים, ולהגיב למציאות עסקית דינמית באופן מדויק גם ממרחק של אלפי קילומטרים ממוקד ההתרחשות.
פיתוחם המהיר של מוצרי טכנולוגיה ניידים לצד התפתחות מקצועות הידע, תרמו להיפוך מגמות בתעשייה; אם תחילת העידן התעשייתי אופיין במגמות מרכוז (Centralizing) של מקום העבודה, הרי שבשני העשורים האחרונים אנו עדים למהפכה הפוכה של ביזור (Decentralizing) מקום העבודה. למעשה, כל עובד ידע אשר נושא עמו טלפון ומחשב נייד הופך היום לשלוחה ניידת או סניף של מקום העבודה. מקום העבודה עצמו הפך להיות רכיב משני בחשיבותו לביצוע העבודה בפועל; האמרה כי אנו "עובדים בהליכה" החליפה את האמירה השגורה כי אנו "הולכים לעבודה". פחות ופחות עובדים מוכרחים כיום לבוא באופן קבוע ושגרתי למקום העבודה על מנת לבצע עבודתם באמצעות אמצעי ייצור הזמינים להם רק במקום העבודה, ומקומות עבודה רבים מאפשרים גמישות זו.
.jpg)
עבודה מרחוק התגלתה במלוא יעילותה בארצות הברית לאחר שאומצו התיקונים לחוק אויר נקי (Clean Air Act) בשנת 1996. הצפייה הייתה להפחית את כמות דו-תחמוצת הפחמן וה- Ground Level Ozone בכ- 25%. עבודה מרחוק היוותה אחד הפתרונות המוצעים לצמצום הלחץ בכבישים כתוצאה משימוש של נוסע יחיד למכונית, אשר יוצר זיהום אויר וצריכה מוגברת של דלק. מחקר שנערך על ידי קייט ליסטר ותום הרניש בשנת 2008 מראה כי שלושים ושלושה מיליון אמריקאים יכולים על פי סיווגם המקצועי לעבוד מהבית. לטענת המחקר, אם אכן הם יעשו כך, יוכל הממשל האמריקאי להפחית באופן משמעותי את התלות בספקי נפט חיצוניים. נמצא כי עבודה מהבית עשויה להפחית את יבוא הנפט מהמפרץ הפרסי בכ- 24-48%, צמצום גזי החממה בכ- 67 מיליון טון ולחסוך 7.5 מיליארד גלוני דלק מדי שנה. עובדים חדשים אלו מהבית יוכלו להימנע במשותף מ 154 מיליארד מיילים של נהיגה ולחסוך 25 מיליארד דולר על רכישות דלק. יתרה מכך, המחקר מוכיח כי חסכון זמן הנסיעה עבור אותם עובדים בשל העבודה מהבית, יפנה להם 5 שבועות עבודה של זמן חופשי מדי שנה. (ויקיפדיה).
אני כותבת את הדברים האלה ולנגד עיני עומד גיסי היקר, שגר בפרבר בשרון, שבוע אחד הוא עובד מהגינה שלו בנייד (הולך במעגלים הוא תיאור יותר מדויק), לוקח ומחזיר את הילדים מבית הספר ובשבוע אחרי מקיים פגישות עבודה באירופה. למשרד המסורתי במקום העבודה אין משמעות. (לאחרונה הוא פינה את המשרד שלו מהרצליה. באמת חבל על השטח).
וכאן היתה אמורה להיכנס תמונה מחופשת הפסח, עת הגענו לבריכת המשושים אחרי ירידה של כחצי שעה, הילדים דרוכים ומוכנים לקפוץ למים והוא "מדבר עם העצים". באירופה זה יום עבודה רגיל…
כלומר, גם תופעת הפרבור והיוממות משנה את פניה. הפרבר בשרון הוא לויין לערים האירופאיות בהן מתקיימות הפגישות ולא לתל אביב. היוממות כבר אינה על בסיס יומי אלא שבועי והיא מתקיימת בקו ישראל-אירופה.
באותה העת חברת הרשת והכלכלה הגלובלית הולידו יצור אורבאני חדש: עיר העולם. החברות הבינלאומיות מפזרות אמנם פעילות ברחבי העולם, אבל מרכזות את הניהול והשליטה המרכזית באותן ערים.
ועל כך בחלק הבא…
קוראים לי קרן אבני. אני אדריכלית בוגרת הטכניון. עבדתי ועוצבתי במשרד אפרת-קובלסקי אדריכלים. בשנים האחרונות אני עובדת כעצמאית ובשיתופי פעולה עם אדריכלים שונים. מלמדת במכללה למנהל. אוהבת לתכנן. אוהבת לעצב. אוהבת אנשים.
הרשת אכן מנגישה פלאים את העבודה ומכניסה אותה למרחב הוירטואלי שאנחנו חיים בו בכל מקרה. אך בכך גם חסרון אפשרי – הקושי להפריד ולשמור על גבולות. הרשת לא מפילה רק גבולות פיסיים בדרך לכפר הגולבלי, אלא גם גבולות מנטלים שהכפר די זקוק להם בכדי לשמור על השקט שבו…
פוסט מעניין, אך חשוב לציין את העובדה כי אולי דברים משתנים וחוזרים לקדמותם עם הוראתה של נמכ"לית יאהו לכך שאסרה על עבודה מהבית ומאלצת בעצם את כל עובדיה לעבוד מהמשרד, כמוה גם עשו חברת קונברס והשאלה היא לאן זה ימשיך מכאן…
אנונימיים יקרים,
תודה על התגובות המעניינות!
לעניין העבודה מהבית, אני חושבת שגם אשה חזקה כמנכ"לית יאהו אינה יכולה לעצור את רוח הזמן ואת המוטיבציה של המעסיקים לכך בשל רגולציות מתמרצות בארה"ב ובארופה.
כמי שעיקר עיסוקה הוא בבינוי ערים, אין לתאר את ההשפעה שתכנון עיר יכול להשפיע על הקהילה הגרה בתחומה.
ופה דווקא נכנס המשתנה של הקהילה המקומית ולא הכפר הגלובלי.
האסכולה הישנה של תכנון עיר ובניית גושים של אזורי תעשייה מחוץ לערים שהנם מרכזי עסקים ביום ורחובות שוממים לעת ערב, אל מול המגמה הירוקה שמתחילה לקבל ביטוי בבינוי ערים של מרכזי עסקים ותעשיה נקיה במרכזי ערים ומרכזי שכונות שלצידן בתי ספר, מגרשי ספורט ושטחי ציבור ומאפשרות חיים שוקקים מגוונים באוכלוסיה, לאורך היום כולו.
נסו לדמיין: אבא ובן הולכים יחד בבוקר למרכז השכונה. הילד לבית הספר הסמוך למשרדו של האב. בהפסקת עשר האבא יכול לרדת לספסל הציבורי בגינה תחת העבודה שלו ולראות את בנו משחק כדורסל בהפסקה במגרש הסמוך.
אחה"צ הולכים יחד לחוגים שמתקיימים בבית הספר השכונתי שמגרשי הספורט שלו פתוחים לקהל הרחב ואולמות הספורט משמשים לחוגי ספורט.
כמה ביזבוז יש כאשר בית הספר על כל מתקניו נסגר בשעה 14:00 והחוגים אחה"צ מתקיימים במתקני המתנ"ס/עיריה שפתוחים החל מ- 15:00. בתי האוכל והקפה מספקים במשך היום את צרכני העסקים ואחה"צ/ערב את המשפחות שמגיעות לבלות בחוגים, במבני הציבור ובפארק המרכזי.
לא עוד יוממות!
הי עופר, תודה על התגובה המחכימה.
מה שניסיתי לטעון הוא שגם הפרברים, בקונסטלציות שונות של עבודה מהבית, מתפקדים באופן דומה מאוד לזה שתיארת.
בפוסט הבא אני מתארת את הצד השני של המטבע שהוא התחזקות של 'ערי עולם', אך גם בהן אין עירוב שימושים אמיתי. האם את יכולה להצביע על עיר בה המודל שתיארת פועל?
מענייו ומרתק כתמיד.
מצפה בכליון עיניים לפוסט הבא ומנסה ( אם כי לא בקלות ) לעכל את הזה.
כמה שאלות פתוחות:
- האם ידועים האחוזים של פלח האוכלוסיה של "העובדים מהבית" יחסית למשק כולו במדינות קטנות ( כמו שלנו ) ? האם זה עדיין משתלם כמו בהשוואה לארה"ב?
- איך אמורה להשתנות הבנייה או התכנון העירוני בהתחשב בחברה הרשתית שנוצרת ?
- ואני יודע שאת מתמקדת בפן הארכיטקטוני אבל המגמה לדרבון העבודה מהבית והחסכון במשאבים מדיניים מעלה שאלות מעניינות ביותר לגבי ההיבטים הפסיכולוגיים והחברתיים שיווצרו מהבידול החברתי וההתמקדות בפרט כמקור עבודה אינידבידואלי …סתם מעניין לחשוב על זה.
את כותבת נהדר, מפשטת את הבלתי נגיש. פשוט כייף.
עזיקה, יקירי. תודה!
אני לא יודעת את נתוני ה'עובדים מהבית' בארץ. התרבות כאן היא כזו שכעובד אומר שהוא עובד מהבית, המעסיק בטוח שהוא ביום חופש ולכן זה קצת פחות מקובל. (כמו גם המרחקים הלא באמת גדולים שיש בארץ).
אבל 'עבודה מהבית' היא לא רק עובד הייטק שיום בשבוע עובד מהמחשב בבית, אלא גם בעלי מקצועות חופשיים/בעלי עסקים קטנים, שבוחרים לעבוד בסביבה ביתית וגם אנשי עסקים או הייטק (כמו יניבי) שקשרי העבודה היומיומיים שלהם הם לא בארץ.
לגבי ההיבטים הפסיכולוגיים והחברתיים, רבים ומקצועיים ממני כותבים על זה. אין ספק שלרשת יש יתרונות וחסרונות רבים בהקשר הזה.
בקיצור, מתי נפגשים מחוץ לרשת?? נשיקות!